<h1>התרומה סימנים רל"ב—רל"ג</h1>
<h2>דף לח:</h2>
מעשה שעשו אנשי טברי' והביאו סילון של צונן אל תוך אמה של חמין אמרו להן חכמים בשבת הן כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצ' ושתייה. בי"ט כחמין שהוחמו בי"ט ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה פי' אנשי טבריא הביאו סילון של מים יפין צונן בתוך מים חמין של טבריא מע"ש והולך ומתחמם כל השבת כולה השתא איסור הבאת מים ליכא כדתניא (י"ח) פרק קמא פותקין מים לגינה ומתמלאת כל השבת אבל כיון שהוחמו בשבת אסורין ברחיצה ובשתייה אבל החמין שהוחמו מע"ש מותרין ופריך (ל"ט ע"ב) אי לרחוץ בהם כל גופו הא תניא חמין שהוחמו מע"ש למחר רוחץ בהן פניו ורגליו אבל לא כל גופו ואי לרחוץ פניו ידיו ורגליו אם כן אפילו הוחמו בי"ט אמאי אסורין ברחיצה הא תנן בית שמאי אומרים לא יחם חמין לרגליו אלא אם כן ראויי' לשתייה וב"ה מתירין אמר רב איקא להשתטף כל גופו פירש לשפוך החמין על איבריו והאי תנא הוא אדם לא ישתטף כל גופו בשבת בין בחמין בין בצונן דברי ר"מ ור"ש מתיר רבי יהודה או' בחמין אסור בצונן מותר ואמר רב חסדא מחלוקת בכלי אבל בקרקע דברי הכל מותר ופריך והא מעשה דטבריא בקרקע הוה ואסרו רבנן. אלא אמר רב חסדא מחלוקת בקרקע אבל בכלי דברי הכל אסור ופירש"י דקא מפלגי בהוחמו מע"ש ומתני' ר"ש היא דשרי הכל וקשה מאי קא פריך והא מעשה דטבריא בקרקע הוה ואסרו ולימא היינו בהוחמו בו בשבת דווקא אסרו ופי' הר"ר יוסף ב"ר משה מדאסר רבי מאיר אף צונן אם כן אם איתא דהוחמו בשבת אסור כמו שאסרו במעשה דטבריא אם כן גם הוחמו מערב שבת אסור אפילו בקרקע ורבינו שמואל מוקי פלוגתייהו בהוחמו בשבת עצמ' ומתני' רבי יהודה היא דאסר בחמין וקשה דתלמודא קרי לרבי יהודה מכריע. ואמאי והלא ר"מ אסר אפילו הוחמו מע"ש מדאסר צונן ובהוחמו בשבת פליגי ר"ש ור"י ותו דבפ' חבית (קמ"ז ע"א) תנן הרוחץ במי מערה ובמי טבריא הוא מסתפג באלונטית. וקא' הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא ומי מערה חמי' דומיא דחמי טבריא אבל להשתטף אפילו לכתחלה שרי הא מני ר"ש היא והשתא פי' ר' יהודה אתיא דלא אסר אלא בהוחמו בשבת והרוחץ מיירי בהוחמו מערב שבת דומיא דמי טבריא. השתא מסקנא הוחמו מע"ש שרי בקרקע כר"ש אבל בכלי אסור חוץ מבפניו ידיו ורגליו ולא כל גופו וכן אמר שמואל ותניא כוותיה הוחמו מע"ש למחר רוחץ פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו אבר אבר ואצ"ל אם הוחמו בי"ט דאסור כל גופו אפי' אבר אבר רק פניו ידיו ורגליו כדתנן לא יחם חמין לרגליו. וב"ה מתירין ובהוחמו ביום השבת אפילו פניו לחוד אסור וכי פריך לעיל על עובדא דטברי' אלימא רחיצת כל גופו מע"ש אמאי שרי והתניא וכו' לא רצה לתרץ ברייתא בכלי כדפרישית ואנשי טבריא הוי ליה בקרקע כדאמרן לעיל דכיון דרוחץ כל גופו ליכא חילוק בין בקרקע בין בכלי כדפרישית לכך תירץ להשתטף. פסק דיני רחיצה בחמין בין הוחמו בשבת בין הוחמו מע"ש בין בי"ט בין לרחוץ כל גופו בין לרחוץ פניו ידיו ורגליו גרידי בין ליכנס בתוך החמי' בין לשפוך עליו החמין בין להזיע גופו בחמין בלא רחיצה בין בכלי בין בקרקע. הלכתא אם בא לרחוץ כל גופו אסור אפי' בחמין שהוחמו מע"ש כדתניא (ע"ד ע"א) מרחץ שפקקו נקביו מע"ש ואסרו רחיצה וגם זיעה אסרו בחמין ואפילו בקרקע הכל אסור אבל בחמי טבריא התירו לרחוץ אפי' כל גופו יחד ובקרקע דווקא ואם בא לרחוץ כל גופו אפילו אבר אבר לבדו ולא כל גופו יחד בכלי אסור אפילו הוחמו מע"ש אבל פניו ידיו ורגליו לחוד שרי אפי' בכלי כדאמ' שמואל וכן תנא חמין שהוחמו מע"ש למחר רוחץ פניו ידיו ורגליו ולא כל גופו אבר אבר ואין צ"ל הוחמו בי"ט דאסור כל גופו אפילו אבר אבר אבל אם החמין שהוחמו מע"ש הן מונחין בקרקע מותר ליקח מן המים ולשפוך על כל גופו אבר אבר היינו להשתטף כר"ש אבל ליכנס בהן גופו אסור דלא התירו לרחוץ כל גופו אלא בחמי טברי' שהן חמין מששת ימי בראשית ודוגמתייהו אבל אם הוחמו בשבת אסור אפילו ידיו גרידי ואפי' בקרקע ואם הוחמו בי"ט אסור לרחוץ כל גופו אפי' אבר אבר זה אחר זה כדתניא לעיל ואין צ"ל אם הוחמו בי"ט אבל פניו ידיו ורגליו לחודה שרי אפי' לכתחלה להחם בי"ט כדתנן לא יחם חמי' לרגליו בי"ט וב"ה מתירין אפי' בכלי שרי אבל כל גופו אבר אבר בקרקע בהוחמו בי"ט לא ידענא מאי אידון בה דאע"ג דבהוחמו מע"ש מותר בקרקע לשפוך חמין על כל גופו שמא הוחמו בשבת חמירי טפי מדקאמר ואין צ"ל בי"ט. ע"כ הפסק. ועל מה שפירשתי לעיל שהתירו לרחוץ בחמי טבריא וכן תניא פרק שמנה שרצים (ק"ט ע"א) רוחצין במי גרר במי טבריא אע"ג דמרפאו ולא גזרו משום חמין אם תקשי הא תנן פרק חבית הרוחץ במי מערה במי טבריא מסתפג באלונטית וקאמר בגמרא הרוחץ דיעבד אין לכתחלה ולא וי"ל דלכתחלה נמי שרי במי טבריא והא דקתני הרוחץ לשון דיעבד משום מי מערה. והא דתניא מי טבריא לגלות על מי מערה חמין.
